ב״נם וייט, וייטנאמית אותנטית״ במרכז הכרמל אכלנו סלט פפאיה מרענן, נודלס בקר וקארי ששווה להתעכב עליו. בין המנות הכרנו את סון, שהגיעה לישראל לפני 31 שנה ורוצה להביא לכאן הרבה יותר מאוכל. ביקור במסגרת הפרגון שלנו לעסקים מקומיים.
בשביל ארוחת הצהריים הזאת לא היינו צריכים לצאת מחיפה. ניר שובר ואני הגענו לרחבת הפסנתר במרכז הכרמל, התיישבנו ב״נם וייט, וייטנאמית אותנטית״, והתחלנו בסלט פפאיה. עוד לפני שתי העיקריות שבאו אחריו, כבר הייתה לנו הרגשה טובה לגבי הבחירה.
הגענו במסגרת הרצון שלנו בחיפאים מצייצים לפרגן לעסקים המקומיים ולפגוש את האנשים שמפעילים אותם. אנחנו מסתובבים הרבה בכרמל, והפעם החלטנו לעצור, לאכול ולשמוע את הסיפור שמאחורי המקום. אחרי שלוש מנות ושיחה עם סון, בעלת העסק, יצאנו מאוד מרוצים. ויש גם הערה אחת על ההגשה, שנגיע אליה בהמשך.
המקום יושב איפשהו בין דוכן אוכל רחוב למסעדה קטנה. המטבח קרוב, השולחנות פונים לרחבה, והישיבה משתלבת במה שקורה מסביב. בתמונות מהביקור רואים היטב את הקשר הזה: חזית פתוחה, שולחנות בחוץ ועצים מעל הרחבה. זאת מסגרת פשוטה ונינוחה לארוחה, שבה האוכל והמפגש עם סון מקבלים את הבמה.
התחלה טובה ב־39 שקלים
סלט הפפאיה הווייטנאמי היה המנה הראשונה שלנו, והוא עשה בדיוק את מה שקיווינו שמנה ראשונה תעשה: היה מרענן, טעים ופתח את התיאבון להמשך. במחיר של 39 שקלים, הוא גם הרגיש לנו כמו בחירה במחיר נגיש.
זאת הייתה המנה שעוררה אצלי את התחושה שיש כאן ״יד אמיתית״. קשה לפעמים להגדיר את ההרגשה הזאת בזמן שאוכלים, אבל קל לזהות אותה: מנה שאתה נהנה ממנה, רוצה להמשיך לאכול ומתחיל להתעניין במי שמכין אותה. במקרה שלנו, הסלט הוביל מהר מאוד לסקרנות לגבי שאר התפריט.
גם לאורך הארוחה, הטעמים היו מגוונים והפיקנטיות נשארה עדינה ונעימה. הייתה תחושה של תיבול, אבל לא חריפות שגונבת את כל תשומת הלב או מכריחה לעצור אחרי כל ביס. זאת ההתרשמות שלנו מהמנות שטעמנו; מי שרגיש לחריף במיוחד, כדאי שיגיד זאת בזמן ההזמנה.
נודלס בקר, ואז הקארי
לעיקרית הראשונה לקחנו נודלס מוקפץ עם פרוסות בקר, במחיר של 69 שקלים. גם כאן הייתה מנה טובה וטעימה, שהמשיכה את הפתיחה המוצלחת. בתצלום שלה רואים את האטריות לצד הבקר והירקות, ובארוחה עצמה נהנינו מהשילוב ומהטעמים.
למי שמעדיף אחרת, המקום מציע את הנודלס גם עם עוף ובגרסה צמחונית. אנחנו אכלנו את גרסת הבקר, ולכן עליה אנחנו יכולים לספר מניסיון. את הגרסאות האחרות נשאיר לפעם הבאה, או למי שיושב איתנו בשולחן ובוחר קצת אחרת.
העיקרית השנייה הייתה קארי וייטנאמי עם בקר, ירקות שורש, למון גראס ומרכיבים נוספים שהעניקו מגוון טעמים. המנה הגיעה לצד אורז ועלתה 69 שקלים. זאת הייתה מבחינתנו אחת המנות המיוחדות בארוחה, ומנה מעולה בפני עצמה.
הקארי הגיע בקערה, במרקם של מרק, והאורז הוגש בנפרד. השילוב הזה מאפשר לאכול מהקערה ולצרף אורז לפי החשק. אחרי הסלט והנודלס, הקארי נתן לארוחה כיוון נוסף. שלוש מנות שונות זו מזו, בלי תחושה שאנחנו חוזרים שוב על אותה הזמנה. גם אותו אפשר להזמין עם עוף, אבל הפעם בחרנו בבקר.
שלוש המנות שאכלנו מסתכמות ב־177 שקלים, לפי המחירים שנמסרו לנו בביקור: 39 לסלט ו־69 לכל עיקרית. זה הסכום של המנות המתוארות כאן, בלי לכלול שתייה או תוספות אחרות. המחירים נכונים לביקור שלנו, וכמו בכל מקום, כדאי לבדוק את התפריט בזמן ההזמנה.
מהייפונג לחיפה
בין המנות דיברנו עם סון. היא סיפרה שנולדה בהייפונג שבצפון וייטנאם, הגיעה לישראל בשנת 1995 ונישאה ליהודי. מאז עברו 31 שנה. יש לה בת אחת, שלדבריה לומדת כיום לתואר שני בטכניון.
כששאלנו על הקשר שלה לאוכל, התשובה שלה התחילה באהבה פשוטה לאכול. ״אני מאוד מאוד מאוד אוהבת אוכל״, אמרה לנו. מתוך האהבה הזאת נולד גם הרצון לפתוח מקום שיכיר לישראלים את המטבח הווייטנאמי.
לדבריה, היא הרגישה שהמטבח הזה אינו מיוצג כאן מספיק, בוודאי בהשוואה למה שהכירה במדינות אחרות. החלום שלה היה לפתוח עסק שבו תוכל להגיש את האוכל וגם להסביר את התרבות שמאחוריו. כששומעים אותה מספרת על כך, מבינים למה היה חשוב לנו לשבת איתה ולא להסתפק רק בצילום של המנות.
המסעדה חגגה לאחרונה שנה לפתיחתה, אבל סון כבר חושבת על ההמשך. היא רוצה להרחיב את ההיכרות של הישראלים עם וייטנאם דרך פסטיבלים, מוזיקה ומפגשי תרבות, ובהמשך גם לפתח את העשייה שלה למקומות נוספים. אלה תוכניות ושאיפות שעליהן סיפרה בשיחה; עדיין אין כאן הודעה על פסטיבל עם תאריך או על מקום נוסף שכבר עומד להיפתח.
במהלך הביקור סון עברה בין השולחנות. השירות היה אדיב, הצוות נחמד, והקרבה לבעלת המקום הוסיפה לחוויה. במסעדה קטנה מהסוג הזה אפשר לשאול על מנה, לפתח שיחה ולשמוע ממי שמנהלת את העסק למה היא בחרה להגיש דווקא את האוכל הזה. מבחינתנו, השיחה הייתה חלק מהארוחה.
היום הראשון בפנסיה של אבי
במהלך הביקור פגשנו גם את אבי לוינשטיין מתל אביב, שבדיוק סיים לאכול. הוא סיפר שזה היום הראשון שלו בפנסיה, ושהגיע לחיפה, עיר שהוא מאוד אוהב. כשביקשנו לשמוע איך הייתה הארוחה, הוא לא התקשה למצוא מילים.
״זו הייתה חוויה קולינרית שאין שנייה לה״, אמר. לדבריו, הוא נהנה כל כך עד שהרגיש צורך לפנות לסון ולומר לה כמה האוכל היה נפלא. הוא שיבח גם את עבודת השף וסיפר שהטיפ שהשאיר ניתן בזכות, ולא בחסד.
זאת כמובן ההתרשמות האישית של אבי. לנו היה נחמד לפגוש באותה ארוחה גם את בעלת העסק, שמספרת על החלום שלה, וגם אדם שסיים לאכול ורוצה לעצור ולהגיד תודה. המפגש הזה הוסיף לביקור רגע קטן שלא היה חלק מהתכנון המקורי שלנו.
הדבר היחיד שפחות אהבתי
לצד האוכל והשירות, הייתה נקודה אחת שפחות התאימה לי: ההגשה בכלים חד־פעמיים. זאת בחירה שמתיישבת עם אופי של אוכל רחוב, אבל כשאני מתיישב לארוחה, אני מעדיף כלים רב־פעמיים. באופן אישי, זה קצת הוריד מחוויית הישיבה.
לא שאלנו מה הסיבה לבחירה הזאת, ולכן לא נייחס לה הסבר שלא קיבלנו. האוכל עצמו היה מוצלח, וההסתייגות שלי היא מההגשה. חשוב לי להשאיר אותה כאן, גם בביקור שאנחנו יוצאים ממנו מרוצים ורוצים לפרגן עליו.
בסוף הארוחה נשארנו עם סלט שהיה פתיחה מצוינת, שתי עיקריות שנהנינו מהן וסיפור של אישה שרוצה להכיר לישראלים את המקום שממנו באה. אם אתם מסתובבים במרכז הכרמל ומחפשים עצירה לאוכל וייטנאמי, נם וייט נתנה לנו סיבה טובה להמליץ על ביקור. ואם סון נמצאת ויש לה רגע בין השולחנות, שווה לשמוע ממנה גם על החלום הבא.
פרטים לביקור
נם וייט, וייטנאמית אותנטית, שדרות הנשיא 121, רחבת הפסנתר, מרכז הכרמל. טלפון המופיע על השלט: 04-8740888. לפי המידע שנמסר לנו בביקור ואושר מול סון: פתוח בימים שני עד שבת, 12:00 עד 22:00; ביום ראשון סגור. מומלץ לוודא שעות לפני ההגעה.
עוד תמונות מהביקור
